בעוד שמלגזות תורן קדמיות-עונות לרוב על צורכי טיפול יומיומיים, עם מודרניזציה עירונית והתקדמות תעשייתית, חומרים רבים הפכו גדולים וארוכים יותר. עם זאת, שטח האחסון הזמין לא גדל, מה שמדגיש את המגבלות של מלגזות מסורתיות. טיפול בחומרים- ארוכים במיוחד כמו עץ, צינורות פלדה, פרופילי אלומיניום ופלדה מבנית לא רק מציב דרישות גבוהות יותר לציוד אלא גם מציג אתגרים חדשים לתכנון האתר ולבטיחות תפעולית. כאן נכנסות לתמונה מלגזות צד-.
מלגזה-צדית היא מכשיר לטיפול בחומרים שתוכנן עם איסוף לרוחב כהיגיון הליבה שלו. בניגוד למלגזות מסורתיות שאוספות סחורה מלפנים, התורן והמזלגות שלה ממוקמים בצד הרכב. במהלך הפעולה, הרכב נשאר במקביל לסחורה, והטעינה והפריקה מסתיימות באמצעות הרמה לרוחב.
זה מתאים לצרכים המעשיים של טיפול בחומרים ארוכים במעברים צרים, מה שהופך את פעולת הציוד לדומה יותר לצורת החומר ולמאפייניו.
ללא ציוד מיוחד, הטיפול בחומרים ארוכים במיוחד-הוא באמת מסורבל. או פנייה בלתי אפשרית, דורשת היפוכים תכופים ובזבוז זמן; או יש להרחיב מעברי מחסנים כדי להבטיח שטח הפעלה מספיק; וסחורות הנמשכות רחוק מדי מתנדנדות ומועדות להתנגשות. אלו לא בעיות תפעוליות, אלא אי התאמה בין הציוד לתרחיש השימוש בפועל.
מלגזות-צדדיות שונות. הם יכולים לעקוב אחר המעבר ללא פניות תכופות, מה שמאפשר טעינה ופריקה ישירה לאורך המעבר. ניתן להניח חומרים- ארוכים במיוחד על הפלטפורמה בצד המלגזה. זה מפחית את הצורך במעברים רחבים, הופך את הטיפול ליציב הרבה יותר ומשפר את הבטיחות והשליטה.
הופעתן של מלגזות צמודות-משקפת מגמה-ארוכת טווח בטיפול בחומרים: הציוד כבר לא שואף ל"אוניברסליות" אלא מתפתח לקראת "התאמה לתרחיש". ככל שגודל החומר, שיטות האחסון ודרישות הבטיחות הופכות ספציפיות יותר, מבני ציוד ממוקדים יותר הם לרוב בעלי ערך רב יותר מפתרונות גנריים.
מלגזות צד- פותחו לטיפול בחומרים גדולים בחללים סגורים, ולפתור את האתגרים של שטח, יעילות וטיפול.
